בן שושנה ויחיאל. נולד ביום כ"ה באדר תשכ"ט(15.3.1969) ברחובות. בין שני למשפחה בת שמונה ילדים, שומרת מסורת ומצוות. הראל למד בבית-הספר היסודי 'פינס' בגדרה, בבית-הספר התיכון האזורי בגדרה ובכפר-הנוער 'ז'בוטינסקי' בבאר יעקב. הוא בחר במגמת מכונאות מטוסים ובהמשך עבר למגמת אגרו-מיכניקה.

הראל היה ילד עליז, מלא שמחת חיים, שופע הומור ושובב. כאח בוגר נהג לעזור ולתמוך בהוריו ובאחיו הצעירים. נתן לכולם בחום ובאהבה. הוא עסק בספורט, אהב לשחק כדורגל והרבה בריצות ארוכות.

בתחילת חודש נובמבר 1987 גויס הראל לשירות חובה בצה"ל. הוא הוצב בחיל-הרגלים, בחטיבת גולני, סיים מסלול טירונות ארוך וקשה ונשלח לשרת בגדוד הגדעונים, בתפקיד מאגיסט. הראל קיבל דרגת רב"ט ויצא עם הגדוד להמשך אימונים ולפעילויות מבצעיות בלבנון. בהמשך שירותו הועלה הראל לדרגת סמל. חבריו של הראל בגדוד סיפרו כי היה לו כושר גופני מיוחד ונדיר. הוא אהב את הצבא, תמיד היה אופטימי ותמיד חייך. "בחור שמח, לא אהב עצב, אהב את החיים," כך תיאר אותו אחד מחבריו.

ביום 20.4.1989, במהלך תרגיל של כוח גולני בלבנון, נפגע הראל בראשו מאש כוח של צה"ל, שסבר כי לפניו מחבלים. הוא אושפז בבית-החולים 'רמב"ם' וכאשר התייצב מצבו הועבר לבית לוינשטין, בתקווה שיחלים. שנתיים נלחם הראל על חייו.

ביום כ"ט באדר תשנ"א (15.3.1991) נכנע הראל לפציעתו האנושה. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בגדרה. הותיר אחריו הורים, ארבעה אחים – שלום, יובל, גולן ורמי (רחמים), שלוש אחיות – אריאלה, שני והודיה.

בני המשפחה הנציחו שמו בספר תורה, שתרמו לבית-הכנסת 'חיי-שלום' בגדרה.