"ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב" כתב במאה ה-12 הפייטן רבי יהודה הלוי, כשחי בספרד חיי תענוגות ומותרות, אך התגעגע לארץ ישראל, מקום שרק שמע עליו, אך לא היה בו מעולם. הוא לא היה היחידי מיהודי ספרד שרצה וחלם להגיע לארץ ישראל, אך המשיך לגור בספרד ואף כינה את הארץ הזו 'בית'.

במשך כ-2000 שנה נמשכה הנוכחות היהודית בספרד בקצה המערב. לפי האגדה היהודים הגיעו לשם לראשונה לאחר חורבן בית המקדש הראשון, ומאז חיו בארץ זו תחת שלטון מתחלף ומלחמות דת רבות שנמשכו כ-800 שנה. לא פעם ולא פעמיים ניסו השלטונות השונים של ספרד להצר את רגלי היהודים, והיהודים שרדו, תוך כדי עשייה פוליטית ענפה, יצירת תרבות עשירה ופיתוח הדת וההלכה. לא בכדי תקופה זו מכונה כ"תור הזהב" בהיסטוריה היהודית.

בשנת 1492, בשנה שבה גילו אנשי העולם הישן את העולם החדש, מלכי ספרד גירשו את כל העם היהודי מארצם, וכך לכאורה הסתיימו להם 2000 שנות ההיסטוריה. אך האמת היא, שעדיין חיו יהודים בספרד, שהמירו את דתם לנצרות למראית עין, ובמקביל חירפו את נפשם ושמרו על זהותם היהודית ותרבותם בסתר, בכדי לשמר את עצמם. רק בשנת 1968 בוטל צו הגירוש וחיי היהודים בספרד חזרו למסלולם לאחר כמעט 500 שנה.

במשך כל שנה, בחג החנוכה, יוצאים תלמידי כתה י' למסע לספרד, שבו הם מפיצים קצת מאור החנוכה על המקום שבו יהודים כמעט ואינם עוד, אך גם מקבלים קצת מהאור חזרה בעודם לומדים על תקופות נשכחות של אומץ וגדולה אנושיים בספרד. במהלך המסע לומדים התלמידים תוך כדי חוויה על יהודי ספרד, על תור הזהב היהודי והאישים שסימלו אותו, על כושר ההישרדות והעמידה היהודית אל מול המשברים השונים הבאים ונקראים בדרכם, וכן על עצמם רבות. המסע עובר במספר ערים מעניינות ויפות שבהן הייתה חיה קהילה יהודית בעבר, כמו מדריד, סגוביה, הרבאס, קורדובה, טולדו, בכר, קסרס וסביליה. כל מקום מוסיף עוד קצת לפסיפס שאותו אנו יוצרים יחד במהלך המסע בכדי להכיר את המורשת והתרבות שלנו מספרד.
בסוף המסע שבים הביתה התלמידים לישראל כדי כשהם קצת יותר מבינים את המשמעות של "להיות עם חופשי בארצינו".